בחמשה עשר יום לחדש. תניא, עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו (תהלים ק"ד) משמש ידע מבואו עשה ירח למועדים אבאור הענין, כי כנודע אנו מונים החדשים ואחריהם כל המועדים לחשבון מולד הלבנה [ע"ל ר"פ בא] וידוע שחדשה של לבנה הוא כ"ט יום וחצי כשיעור היקף הלבנה [ובצמצום – כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים], ולפי"ז אם היה המולד למשל ביום א' אחר חצות היום היה דרוש שיהיה ר"ח באותו היום בשעת המולד, קמ"ל דאע"פ כן אין מונים ר"ח אלא מיום ב' שלמחרת המולד ולא מאמצע יום א', וזהו הפירוש עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, כלומר שאז יתחשבו המועדים לפי חשבון מולד הירח רק אחרי ביאת השמש באותו יום, והיינו ביום המחרת, כמבואר, וע"ע באות הסמוך.
, ור׳ ברכיה אמר, כתיב ויסעו מרעמסס בחודש הראשון בחמשה עשר יום לחודש, כד יטמע בלילי מועדא ארבעה עשר מטמיעין אית בה, הוי – משקיעת החמה אתה מונה ללבנה בשרש טמע ענינו ביאת השמש שכן תרגם ירושלמי על הפ' ויהי השמש באה (פ' לך) והוי שמשא מטמעה, וכונת הראיה דכתיב כאן ויסעו בחמשה עשר יום לחודש, והיינו ביום ט"ו בבקר ואין כאן מן החודש אלא ארבעה עשר שקיעות, שהרי ביום שנסעו עדיין לא שקעה חמה, ודבר זה מסורת וקבלה היא, וכך מבואר בברייתא דשמואל ירחינאה ובסדר עולם דהמולד של חודש ניסן של אותה השנה שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ד' אחר חצות היום בתחלת שש שעות אחרונות, ואי ס"ד דחשבינן החודש מיום המולד היה ר"ח מערב יום ד' לה' והיה כבר שקיעה אחת ביום ד' ועד יום ה' של היציאה כבר עברו ט"ו שקיעות, וא"כ היה יום ה' של היציאה יום ששה עשר בניסן והכתוב אומר מפורש בחמשה עשר יום לחודש, אלא ודאי דמחשבינן החודש מיום המחרת והיה לפי"ז ר"ח ביום ה', ויום ה' של יציאתם היה בט"ו לחודש כמבואר. ונראה דכונה אחת לדרשה זו עם הדרשה בבבלי מגילה ה' א' מניין שאין מתשבין שעות לחדשים, שבארנוה בפ' בהעלותך בפסוק עד חודש ימים (י"א כ'), יעו"ש וראוים הדברים לצרף לכאן.
. (ירושלמי ר"ה פ"ב ה"ח)
ממחרת הפסח. ממחרת שחיטת הפסח, ואימתי – בחמשה עשר גר"ל לא ממחרת יו"ט של פסח דהיינו ביום ט"ז לחודש אלא ממחרת שחיטת הפסח, בי"ד, דהיינו בט"ו לחודש, ונ"מ בדרשה זו לפרש לשון ממחרת הפסח שביהושע ב' ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח, ושם נ"מ בבאור לשון זה לענין החקירה איך עשו ישראל בשעה שנכנסו לארץ ומצאו קמה לחה שמזה ניכר שהיא תבואה חדשה אם אכלו אותה לחיוב מצה אע"פ שאסורה משום חדש ומוכח שעשה דוחה ל"ת או שאכלו מתבואת חו"ל ומוכח דחדש אינו נוהג בחו"ל, ואם היה הפירוש שם ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח בט"ו לחודש הרי מוכח שלא נצטוו כלל על החדש מיד בביאתם לארץ כל זמן שלא זרעו הם, ולשון זה שלפנינו הכרח לבאור אותו הלשון דיהושע, ועיין בבבלי ר"ה י"ג א' ובתוס' שם.
. (ירושלמי חלה פ"ב ה"א)
ממחרת הפסח יצאו. וכתוב אחד אומר (פ׳ ראה) הוציאך ה׳ ממצרים לילה דא כיצד, מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב דענין הגאולה מבערב היא הקריאה שקרא פרעה למשה ולאהרן בלילה והרשה להם לצאת כמפורש בפ' בא, ועוד נבאר מזה אי"ה בפ' ראה בפ' המובא בזה.
. (ברכות ט׳ א׳)
על פי ה׳. מכאן שאהרן לא שלט בו מלאך המות ולא שלטו בו רמה ותולעה הענין דרשה כזו בא לפנינו לעיל בפ' חקת בפ' ותמת שם מרים ושם בארנוהו, יעו"ש וצרף לכאן.
. (ב"ב י"ז א׳)
בשנת הארבעים וגו'. כאן הוא אומר בשנת הארבעים בחודש החמישי, ולהלן הוא אומר (ר"פ דברים) ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש׳ קאי באב וקרי ליה שנת ארבעים וקאי בשבט וקרי ליה שנת ארבעים, מלמד דשנת יציאת מצרים מניסן ולא מתשרי מנינן ור"ל מכלל דחשבון ר"ה של יציאת מצרים לאו מתשרי הוא, דאל"ה הו"ל חודש שבט שאחריו שנת הארבעים ואחד, ועיין בסוגיא כאן.
. (ר"ה ב׳ ב׳)
בשנת הארבעים לצאת. מגיד שמונים השנים ליציאת מצרים זעיין מש"כ לעיל בפ' בהעלותך בפ' בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים (ט' א') וצרף לכאן.
. (ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
דבלתימה. תניא, רבי נחמיה אומר, כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה הכתוב ה׳ בסופה, כגון דבלתים דבלתימה חעיין לפנינו בפ' תצא בפסוק לא תהיה אשת המת החוצה מה שנ"מ מכלל זה לדינא.
. (יבמות י"ג ב׳)
מבית הישמת. אמר רבה בר בר הנא, לדידי חזו לי ההוא אתרא והוי תלתא פרסי על תלתא פרסי טמה שנוגע לדינא מדרשה זו עיין לפנינו לעיל בפ' בהעלותך בפסוק על פי ה' יחנו (ט' כ"ג).
. (עירובין נ"ה ב׳)
עד אבל השטים. וכמה הן – שנים עשר מיל יעיין מש"כ בפ' תשא בפסוק והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד מה שנוגע מזה לדינא דמורה הלכה בפני רבו.
. (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א)
והורשתם וגו׳. עודם ישראל בירדן, אמר להם יהושע, דעו על מה אתם עוברים את הירדן על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם יאדכך כתיב ביהושע והכהנים נושאי הארון עומדים בתוך הירדן עד תום כל הדבר אשר צוה ה' את יהושע לדבר אל העם ככל אשר צוה משה את יהושע, וזה הוא הפרשה שלפנינו. ונראה שלא רק פסוק זה אמר להם יהושע אלא כל הפרשה המבוארת כאן, ויתבאר לפי"ז למה אמר להם כזה עודם בירדן, משום דכפי המבואר בפרשה כאן הגיד להם זה הענין בתנאי כפול והורשתם ואם לא תורישו (פ' נ"ה), וגם זה אחד ממשפטי התנאים שיהיה התנאי קודם למעשה כנודע בגיטין ע"ה ב' לכמה פוסקים, לכן אמר זה קודם שעברו כדי שיהיה מכון הענין בדין התנאים.
. (סוטה ל"ד א׳)
ואם לא תורישו וגו׳. רבי לוי כד פתח לפרשתא דמגילת אסתר פתח פתחא מהאי קרא, ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם וגו׳ יבסמך אסיפא דקרא והיו לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם, דכך עלה ממה שחמל שאול על אגג שיצא ממנו המן, ותורת מוסר הוא לבער הרע מן הארץ.
. (מגילה י"א א׳)
